אבני כיס המרה

שם באנגלית: Gallstones

שכיחות אבני כיס המרה גבוהה במיוחד וממשיכה לעלות, בעיקר בשל העלייה בתוחלת החיים. לדברי ד"ר אלון לנג, רופא בכיר במכון למחלות דרכי העיכול, "ממצאים שנתגלו במומיות מעידים כי אבני כיס המרה הופיעו כבר אצל המצרים הקדמונים. שכיחות התופעה משתנה גם בהתאם למיקום הגיאוגרפי ומוצא אתני. במערב אירופה וארה"ב היא עומדת על 10%-20% בממוצע".

מהו כיס המרה וכיצד מתפתחות בו אבנים?

כיס המרה הוא איבר קטן שממוקם בצמוד לכבד. בתוכו נאגר נוזל המרה אשר מיוצר בכבד ומסייע בתהליך העיכול (הוא משפר את מסיסות השומן ומאפשר לאנזימים המופרשים בלבלב לפרקו כדי שניתן יהיה לספוג אותו); נוזל המרה זורם בצינורות המרה בדרכו מהכבד ונאגר בכיס המרה. בעקבות אכילה כיס המרה מתכווץ ותוכנו נשפך לחלל התריסריון (חלקו העליון של המעי הדק).  

רוב אבני כיס המרה נוצרות משקיעה (אי-מסיסות) של כולסטרול, כשנוזל המרה מכיל יותר מדי כולסטרול או פחות מדי מלחי מרה או כשכיס המרה אינו מתרוקן כראוי. רמת הכולסטרול בכיס המרה אינה תלויה ברמת הכולסטרול בדם, ולכן יתר כולסטרול בדם הוא לא גורם סיכון להתפתחות אבנים בכיס המרה.

אבני פיגמנט, סוג אחר של אבנים בכיס המרה, מורכבות בעיקר מסידן פחמתי ולרוב נוצרות אצל חולי שחמת הכבד, חולים עם זיהומים בדרכי המרה וחולים במחלות המטולוגיות תורשתיות כגון אנמיה חרמשית.

מהם גורמי הסיכון?

גיל: שכיחות אבני כיס המרה עולה עם הגיל.

המין הנשי: שכיחות אבני כיס המרה אצל נשים גבוהה פי שניים-שלושה מהשכיחות אצל גברים. בהריון נוצרים לעתים משקעים בכיס המרה שלרוב נעלמים לאחר מכן. במיעוט המקרים (1%-3%) מתפתחות אבנים של ממש. לפיכך הריונות מרובים מעלים את הסיכון לתופעה. הסיכון עולה גם עקב שימוש בהורמונים נשיים, ובייחוד בתקופת גיל המעבר. לכן התופעה מתרחשת יותר בקרב נשים, אך הפער בינן לבין גברים הולך ומצטמצם עם הגיל.

השמנה, סוכרת, תסמונת מטבולית וירידה דרסטית במשקל: לנשים בעודף משקל סיכון של פי שבעה לאבנים בכיס המרה ביחס לנשים אחרות, בייחוד אם ההשמנה החלה בגיל צעיר. אצל גברים גורמי הסיכון הם השמנה בטנית, סוכרת והתסמונת המטבולית (השמנה כשלעצמה אינה גורם סיכון משמעותי). גם ירידה מהירה במשקל, בייחוד מעל ק"ג וחצי לשבוע, כרוכה בסיכון יתר להתפתחות אבני כיס המרה.

תזונה: נראה שלתזונה המערבית, המתועשת והמעובדת, יש חלק בעלייה בשכיחות אבני כיס המרה. מאחר שלעתים קרובות אבני המרה מורכבות מחומרים שומניים כמו כולסטרול, מומלץ לשמור על תזונה מאוזנת ודלת שומנים רוויים.

גנטיקה: אבני כיס המרה שכיחות יותר בקרב בני משפחה של אנשים שסבלו גם הם מהתופעה. עד כה לא נמצאו גנים או צורת העברה גנטית אופיינית.

מחלות: אבני כיס המרה שכיחות יותר אצל חולים במחלות כגון קרוהן ושחמת הכבד.

מהם התסמינים?

אבני כיס המרה גורמות לתסמינים וסיבוכים רק בכ-25% מהמקרים. בשאר המקרים הן לא מפריעות לאורח החיים. לעתים, בחולים ללא תסמינים, הן מתגלות במקרה. רק 10% מחולים אלו יפתחו תסמינים בתוך חמש שנים ורק 20% בתוך 20 שנה.

התסמין העיקרי של התופעה הוא כאב התקפי בבטן הימנית העליונה או ברום הבטן, שלעתים מקרין לגב או לכתף. לרוב הוא מופיע כשעה לאחר האכילה ונמשך כרבע שעה. לעתים הוא נמשך כיממה. כאב זה נובע מתזוזת האבן לפתח הצינור שמחבר את כיס המרה לצינורות המרה ומסתימתו הזמנית. אם הסתימה ממושכת, עלולה להתפתח דלקת בכיס המרה. ואם האבן קטנה, היא יכולה לנדוד מכיס המרה לצינורות המרה ולחסום את דרכי המרה (חסימה של זרימת מיצי העיכול אל הלבלב). אז עשויים להתפתח סיבוכים כגון צהבת חסימתית בדרכי המרה (הצהבה של העור ושל לחמיות העיניים, שתן כהה וצואה חיוורת) ודלקת של הלבלב (פנקראטיטיס חריפה), הגורמת לכאבי בטן אשר מורגשים לרוב מאחורי הצלעות ומתפשטים לכיוון הגב.

שיעור הסיבוכים הללו אצל חולים עם תסמינים (הכאב) מגיע ל-1%-2% לשנה, פי עשרה משיעור הסיבוכים בחולים ללא תסמינים.

קשה לייחס לאבני כיס המרה תסמינים כגון טעם מר בפה ואי נוחות בבטן העליונה לאחר אכילת מאכלים שומניים, שכן הם עשויים לנבוע מסיבות אחרות.

כיצד מאבחנים?

בדיקת אולטרסאונד של הבטן העליונה: בדיקה פשוטה ולא חודרנית שבאמצעותה ניתן לאתר את אבני כיס המרה, להעריך את עובי דופן כיס המרה ואת רוחב דרכי המרה (התרחבותן יכולה להעיד על אבן שחוסמת אותן).

בדיקת Magnetic Resonance Cholangiopancreatography) MRCP): בדיקת MRI לאבחון מחלות של דרכי המרה והלבלב (לא מדובר בבדיקת MRI בטן רגילה). מאפשרת לזהות היטב את צינורות המרה ואבנים בתוכם. עדיפה על אולטרסאונד רק בשל יכולתה לזהות אבנים גם בדרכי המרה ולא רק בכיס המרה.

אולטרסאונד אנדוסקופי EUS)): בבדיקה זו מוחדר דרך הפה, בסיוע הכוונת אולטרסאונד, אנדוסקופ (צינור דק עם מצלמה בקצהו) אל מערכת העיכול שבאמצעותו מתקבלות תמונות קרובות של דרכי המרה וניתן לאתר בהן אבנים.

הדמיה אנדוסקופית של דרכי המרה והלבלב (ERCP): בבדיקה זו מחדירים אנדוסקופ דרך הפה אל מערכת העיכול, לאזור שבו דרכי המרה מתחברות לתריסריון, ומזריקים חומר ניגוד לדרכי המרה. כך ניתן להדגים אותן ואבנים בתוכן ברנטגן. מדובר בבדיקה פולשנית ולכן רמת הסיכון שלה גבוהה יחסית ופחות בוחרים בה לאבחון בלבד. יתרונה בכך שהיא יכולה לשמש גם כטיפול להוצאת אבנים מדרכי המרה או העברתן למעי, אם אכן נצפו.

מתי מטפלים וכיצד?

אם אבני כיס המרה התגלו במקרה ולא גורמות לתסמינים, אין צורך לטפל בהן. טיפול נדרש רק אם הן גורמות לדלקת בכיס המרה, חוסמות את צינורות המרה, עוברות מצינורות המרה אל המעיים, וגורמות לכאבים. אפשרויות הטיפול הן בין השאר ניתוח לכריתת כיס המרה (כולציסטקטומיה), המסת האבנים באמצעות תרופה שמכילה חומצה אורסודאוקסיכולית, וכאמור ERCP.