עצירות

שם באנגלית: Constipation

מאת: ד"ר עדי להט, רופאה בכירה, נעמי קידר, דיאטנית קלינית, המכון למחלות דרכי העיכול והכבד

מהי עצירות?

ההגדרה המקובלת היום לעצירות כוללת 2 קריטריונים לפחות מתוך הרשימה הבאה:

• מאמץ בעת יציאה

• תחושת התרוקנות לא שלמה

• יציאות קשות

• תחושת חסימה  בעת התרוקנות

• צורך בשימוש באצבעות לצורך התרוקנות

• פחות מ-3 יציאות בשבוע

חומרת העצירות משתנה מאדם לאדם. לרוב מדובר בבעיה קלה שמופיעה לסירוגין, אך לעתים היא חמורה וקשה יותר לטפל בה. ככלל, נשים יותר סובלות מעצירות, יש להן פחות יציאות ונפח צואה קטן יותר ביחס לגברים.

מספר יציאות תקין באוכלוסייה הכללית עומד על 12-3 בשבוע. בציבור רווחת תפיסה מוטעית שלפיה תדירות יציאות תקינה היא פעם ביום. תפיסה זו מובילה לשימוש מוגזם ולעתים אף מסוכן במשלשלים. בבסיסה עומדת המחשבה כי לגוף נדרש ניקוי יומיומי וכי היעדר יציאה ביום חושף אותו לרעלים. אך מחקרים מצאו כי אלו המתרוקנים מדי יום בריאים כמו אלו המתרוקנים שלוש פעמים בשבוע או פחות.

מעבר לפגיעה ממשית באיכות החיים וללחץ נפשי, עצירות יכולה לגרום לסיבוכים שונים כפיסורות ( בקעים) בפי הטבעת, פרולפס (צניחה) של הרקטום וטחורים.

מהם הגורמים העיקריים?

תזונה לקויה: רוב הסובלים מעצירות אינם צורכים מספיק סיבים תזונתיים ומזונות עתירי שארית (פירות וירקות) ואינם שותים מספיק נוזלים (מים). סיבים תזונתיים קיימים במזונות כגון פירות, ירקות, דגנים וקטניות. הם סופחים מים וכך מגדילים את נפח הצואה. צואה שנפחה גדול עוברת במעי מהר יותר ולכן מונעת או מפחיתה עצירות. לפיכך, כדי למנוע עצירות או להפחיתה, יש לאכול תזונה מאוזנת אשר מכילה 12-10 גרם סיבים תזונתיים מדי יום ולשתות כוס-שתיים (רצוי מים) לפני כל ארוחה ובהתאם לעומס החום (טמפרטורה, פעילות גופנית והזעה).

תת-פעילות גופנית: רבים ממעטים בפעילות גופנית למרות המלצות גורמי הבריאות. היעדר פעילות גופנית יכול להשפיע על תנועתיות ופעילות מערכת העיכול ולגרום לעצירות. לכן רצוי לבצע פעילות גופנית קבועה, יומיומית. מומלץ לעשות הליכה במשך 45-40 דקות מדי יום או לפחות חמש פעמים בשבוע.

האטה בפעילות המעי הגס: האטה זו גורמת למעבר אטי של צואה לאורך המעי. היא יכולה להיגרם ממחלות (כגון: תסמונת המעי הרגיז, אירוע מוחי וסוכרת) ומשימוש בתכשירים כגון ברזל, תרופות אנטיכולינרגיות, חוסמי תעלות סידן כגון איקאקור, נרקוטיקה (מורפיום ונגזרותיו), נוגדי דיכאון טריציקליים ותרופות נוספות. יש לברר עם הרופא/ה המטפל/ת אם תרופה שנוטלים עלולה לגרום לעצירות.

היצרות במעי הגס: עצירות יכולה להיות משנית לגידול במעי הגס אשר חוסם חלקית את המעבר בחלל המעי וכך מקשה על מעבר הצואה. היצרות בחלל המעי הגס ועצירות בעקבותיה ייתכנו גם בשל הצטלקות המעי אחרי דלקות חוזרות או ניתוחים קודמים.

חסימה במוצא האגן: הסיבות לכך יכולות להיות צניחת איברי האגן (שכיחה יותר בנשים, בין השאר בשל לידות וניתוחים גינקולוגיים) או צניחת רירית החלחולת. בנוסף, ייתכן ליקוי תפקודי של מוצא האגן (אניזמוס) – מצב שבו אין בעיה אורגנית שחוסמת אותו אלא קיים כיווץ יתר של שרירי האגן או פי הטבעת המפריע להתרוקנות תקינה.

תסמונת המעי הרגיז: פוגעת בתפקוד המעי וכך גורמת לעצירות כרונית.

הרגלי יציאה לקויים: כאשר אנשים מתעלמים מהדחף הטבעי להתרוקנות וההתעלמות הופכת להרגל, תחושת הצורך ליציאה נעלמת ומתפתחת עצירות.

מחלות רב-מערכתיות:

מחלות נוירולוגיות: גורמות לבעיה בתפקוד מערכת העצבים במעי. השכיחות שבהן הן טרשת נפוצה, שבץ מוחי ופרקינסון.

מחלות אנדוקריניות (הפרעות הורמונליות): למשל סוכרת, תת-פעילות בלוטת התריס ויתר פעילות בלוטת יותרת התריס (פאראתירואיד).

מחלות מטבוליות: למשל הפרעות באיזון משק הנוזלים והמלחים בגוף (חוסר אשלגן, עודף סידן ואורמיה).

הריון: בהריון עולה הפרשת הורמוני מין נשיים הגורמים להרפיית השריר החלק ולהפרעה בהתכווצות המעי המובילה לעצירות. כמו כן הרחם הגדל תופס חלק ניכר מחלל הבטן ולוחץ על המעי וכך מפריע לפעילותו.

מהי התזונה הנכונה לטיפול בעצירות? צפו בעצות המועילות של תזונאית:

כיצד מאבחנים?

עצירות כרונית מצריכה הערכה רפואית שכוללת אנמנזה מפורטת – משך התלונות, תיאור מדויק של תדירות היציאות ואופיין, רקע רפואי קודם, מספר הריונות ולידות, ניתוחים קודמים כולל פעולות באזור רצפת האגן ופי הטבעת, הערכה של הרגלים (כגון תזונה), נטילת תרופות קבועות ורקע של מחלות במשפחה. בנוסף נדרשת בדיקה גופנית מלאה (גם רקטלית) ולעתים נדרשת גם בדיקה גינקולוגית.

בדיקות מעבדה שנדרשות הן ספירת דם, סוכר, תפקודי כליות, מלחים בדם ותפקודי בלוטת התריס.

לאחר איסוף ראשוני של נתונים הרופא/ה מחליט/ה אם נדרשות בדיקות עזר כגון קולונוסקופיה, בדיקות תפקוד של אזור פי הטבעת ורצפת האגן ונוספות.

כיצד מטפלים?

הטיפול מותאם לממצאי הבירור. האפשרויות הן שינוי התנהגותי/ תזונתי/ תרופתי, ביופידבק, איזון הורמונלי או ניתוח.

ההמלצות התזונתיות הן:

• להרבות בשתייה כל היום ולהקפיד על שתיית מים בסוף ארוחה

• להקפיד על פעילות גופנית סדירה, כגון הליכה כחצי שעה כל יום

• להרבות באכילת סיבים, כגון ירקות טריים, ולהוסיף להם שמן זית

• לשתות על הבוקר כוס מים חמימים + 2 כפיות שמן זית.

בעצירות הנובעת מצניחת איברים בניתוח, בעצירות הנובעת מליקוי תפקודי של מוצא האגן בביופידבק, ובעצירות הנובעת מהאטת מעבר הצואה לאורך המעי ניתן לטפל בתוספת סיבים תזונתיים או משלשלים. 

קיימים משלשלים שונים ולכל תכשיר פעולה והשפעה משלו. רצוי להיוועץ ברופא/ה טרם התחלת הטיפול בתכשיר משלשל ולהתאימו לבעיה הספציפית שגורמת לעצירות. ישנם שלושה סוגים עיקריים של תכשירים משלשלים: מגדילי נפח צואה (סיבים מסוג פסיליום או מתילצלולוז), משלשלים אוסמוטיים (סופחים מים וכך מגדילים את נפחם בצואה, כגון פגלקס ואבילק), ותכשירים שמגבירים את התכווצויות המעי (כגון סנה וביסקודיל).