תפריט נגישות


מידע הצהרת נגישות
תצוגת צבעי האתר (* בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox) תצוגה רגילה מותאם לעיוורי צבעים מותאם לכבדי ראייה סגירה
image/svg+xml

אולקוס (כיב פפטי)

אולקוס הוא פצע ברירית שמצפה את הקיבה ואת התריסריון, אשר נוצר כאשר ההגנה הטבעית שלה נפגעת. מהם גורמי הסיכון וכיצד מטפלים


שם באנגלית: Peptic Ulcer


מהו אולקוס?

אולקוס (כיב פפטי) הוא פצע ברירית שמצפה את הקיבה ואת התריסריון, אשר נוצר כאשר ההגנה הטבעית שלה נפגעת. הוא נפוץ בתריסריון פי חמישה מאשר בקיבה, ובעיקר בבצל התריסריון (החלק הראשון שלו) או בתעלת השוער. כיבי התריסריון נפוצים יותר בגיל 55-35 וכיבי הקיבה בגיל 70-55. שכיחות כיבי התריסריון ירדה ב-30 השנה האחרונות בעוד שכיחות כיבי הקיבה נמצאת במגמת עלייה. 


מהם גורמי הסיכון העיקריים? 

  • נטילת תרופות מסוג NSAIDs (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים), כגון אספירין, וולטרן ונורופן. בקרב מטופלים שנוטלים את התרופות הללו בקביעות, היארעות כיבי קיבה נעה בין 1% ל-20% והיארעות כיבי התריסריון היא כ-2%-5%. הסיכון להתפתחות כיב עולה עם העלייה במינון התרופה ומוגבר בשלושת החודשים הראשונים לנטילתה, כאשר היא נלקחת עם סטרואידים, בגיל מבוגר,  וכאשר קיימת היסטוריה של כיב. מטופלים הנוטלים NSAIDs נמצאים בסיכון מוגבר (עד פי שלושה) גם לסיבוכים הנובעים מהכיב, כגון דימום, התנקבות הקיבה ומוות.  
  • החיידק הליקובקטר פילורי קשור ברוב הכיבים שאינם נובעים מנטילת NSAIDs ונמצא אצל 70%-75% מהלוקים בכיב בתריסריון. הסברה המקובלת היא כי אחד מכל שישה נשאים של החיידק יפתח כיב.
  • מצבים שבהם קיים ייצור יתר של חומצת קיבה (כגון תסמונת זולינגר אליסון).
  • עישון 
  • לא ברור אם מתח נפשי גורם גם הוא להיווצרות כיב. 


מהם תסמיני המחלה?

ל-80%-90% מהחולים יש כאב ברום הבטן, לרוב עמום ולא חד. לעתים הוא מוקל לאחר האכילה או לאחר נטילת נוגדי חומצה. 
 

כיצד מאבחנים?

ניתן לאבחן את הכיב בצילום בריום של מערכת העיכול העליונה או בגסטרוסקופיה (שיטת אבחון מדויקת יותר). אם אובחן כיב מקובל לבדוק נוכחות של הליקובקטר פילורי.
 

כיצד מטפלים?

מעכבי משאבות פרוטונים (PPI): תרופות (כגון לוסק, זוטון, קונטרולוק ואומפרדקס) שמפחיתות את ייצור חומצת הקיבה בכ-90% ומעכבות אותה. בטוחות לשימוש. 
נוגדי רצפטור להיסטמין: תרופות (כגון זנטק וגאסטרו) שמפחיתות את ייצור חומצת הקיבה בכ-65%. בטוחות לשימוש וגורמות למעט תופעות לוואי.
חומרים שמגבירים את הגנת הרירית: 

  • סוקרלפט: נצמד לתחתית הכיב ויוצר מגן נגד חומצה, מרה ואנזימי עיכול. בנוסף, מעודד ייצור ריר קיבה וביקרבונט (חומר בסיסי). אינו נספג ולכן אין לו כמעט תופעות לוואי מלבד עצירות.
  • ביסמוט סובסליצילאט: מעודד ריפוי של הכיב באמצעות ייצור ביקרבונט ברירית הקיבה. בנוסף, פועל ישירות נגד הליקובקטר פילורי. תופעות הלוואי נדירות (למעט הפיכת הצואה לכהה). 
  • מיזופרוסטול (אנלוג של פרוסטגלנדין): מרפא את הכיב באמצעות העלאת ייצור ריר הקיבה וביקרבונט ועיכוב קל של ייצור חומצה. תופעות הלוואי מונעות שימוש נרחב בו, ובהן: שלשול שמופיע אצל 10%-20% מהמשתמשים והתכווצות רחם שיכולה לגרום להפלה. 
  • סותרי חומצה: תרופות שמכילות מלחים שסותרים חומצה ומנטרלים אותה. מקלות מהר את התסמינים ולכן נמצאות בשימוש נרחב. תופעות לוואי אפשריות: שלשולים והפרעות במלחים בגוף. 

השמדת הליקובקטר פילורי: כדי להתגבר על העמידות שפיתח החיידק, השמדתו מצריכה נטילה של כמה תרופות לאורך זמן. לרוב הטיפול הראשוני כולל תרופה מסוג מעכבי משאבות פרוטונים ושני סוגי אנטיביוטיקה (בדרך כלל מוקסיפן וקלסיד). לחולים הרגישים לפניצילין ניתן טיפול שונה במקצת. חשוב מאוד להשלים את הטיפול המלא עד תומו, שכן הפסקתו עשויה לפגוע משמעותית בסיכוי להכחיד את החיידק ולתרום לעמידותו לטיפולים עתידיים. שיעור הצלחת הטיפול עומד על כ-80%.