מהי אי-סבילות ללקטוז וכיצד היא נגרמת?

מאת: ד"ר טל אנגל, רופא בכיר במכון למחלות דרכי העיכול

מהי אי-סבילות ללקטוז?

תופעה שנגרמת מחשיפה ללקטוז – סוכר שקיים בחלב ומוצריו (ולעיתים גם בתרופות מסוימות בכמות קטנה) – ומתאפיינת בתסמינים כרוניים כמו בטן נפוחה, גזים, שלשולים, יציאות רכות, בחילות ועוויתות בבטן. רוב האוכלוסייה לוקה באי סבילות קלה ללקטוז (תת-ספיגה שלו) ויכולה לצרוך כמות השווה לכוס חלב ביום מבלי לסבול מהתסמינים. התופעה נדירה בילדים מתחת לגיל שש, ולכן אם הם סובלים מהתסמינים, אין לייחס אותם לאי סבילות ללקטוז ויש לגשת לבירור רפואי. אצל מבוגרים שסובלים מהתסמינים על אף שהפסיקו לצרוך חלב ומוצריו – ייתכן שמדובר בתסמונת המעי הרגיז (IBS) ולא באי סבילות ללקטוז.

מה גורם לתופעה?

הגורם הנפוץ ביותר קשור במוצא האתני, כאשר תת פעילות לקטאז גנטית היא הנפוצה ביותר. ברוב האוכלוסיות האתניות, רמות לקטאז יורדות אחרי גיל הינקות. לעומתן, באוכלוסיות אירופאיות, יש נטייה גדולה יותר לשמירה על רמות גבוהות של אנזים הלקטאז גם בבגרות ולכן אי סבילות לקטאז נדירה יותר באוכלוסיות צפון אירופאיות. ככלל, ככל שמתבגרים ומזדקנים יש ירידה בכמות הלקטאז ולכן השכיחות של אי הסבילות עולה עם הגיל. 
גורמים נוספים: חסר לקטאז ותת ספיגת לקטוז שעשויה להתלוות לכל צורה של פגיעה ברירית המעי הדק (למשל מחלת קרוהן או צליאק לא מטופל) שגורמת לפגיעה באנזים המצוי באזור השטחי של הרירית; תסמונת שגשוג חיידקים במעי ולאחר זיהום מעי חריף (קלקול קיבה) שעשוי להתפתח לחסר סבילות זמני ללקטוז.

עד כמה אי סבילות ללקטוז שכיחה בישראל?

אין נתונים מדויקים על שכיחות התופעה בישראל, אך ההערכה היא שיותר ממחצית מהאוכלוסייה בארץ לוקה בחסר לקטאז. 

לקטוז הוא דו-סוכר שקיים בחלב יונקים. הוא נחשב למקור אנרגיה טוב שמסייע לגוף לספוג מינרלים כגון סידן, ברזל ומגנזיום, וכדי שהגוף יוכל לנצלו הוא צריך תחילה להתפרק במעי הדק לשני הסוכרים שמרכיבים אותו – גלוקוז וגלקטוז. כאשר הפירוק של הלקטוז לא מתבצע כראוי, הוא עובר דרך הקיבה והמעי הדק ומגיע למעי הגס לא מפורק. חיידקי המעי הגס מתסיסים אותו ומייצרים ממנו חומצות שומן קצרות שרשרת וגזים כמו מתאן, מימן ופחמן דו-חמצני, והם אלו שגורמים לתסמינים כגון תפיחות בטן, כאבי בטן וגזים. לכן ההנחה היא שהרכב חיידקי המעי משפיע רבות על הסבילות ללקטוז. צריכת מוצרי מזון שמכילים חיידקים מפרקי לקטוז, כגון יוגורט, עשויה לשפר את פירוק הלקטוז וספיגתו.

האנזים לקטאז הוא האחראי על פירוק הלקטוז לסוכרים שהגוף מסוגל לספוג. הוא נוצר אצל העובר במעי הדק ולרוב רמתו שם נותרת גבוהה בשנים הראשונות של החיים. עם השנים היא יורדת בהדרגה, בעקבות הפחתה בצריכת החלב. הירידה הדרמטית ביותר מתרחשת לאחר גיל שלוש, ולכן אצל כ-70% מהאוכלוסייה יתפתח חסר בלקטאז ראשוני התפתחותי; זו הצורה השכיחה ביותר של רמת לקטאז נמוכה שנובעת מהעלייה בגיל. עם זאת, פירוק אקטיבי של הלקטוז דורש מהלקטאז רמת פעילות של כ-50% ומעלה. ולכן, גם אם רמתו נמוכה, אין זה אומר שתתפתח אי סבילות ללקטוז.

אצל אחוזים בודדים מהאוכלוסייה יתפתח גם חסר משני בלקטאז בשל מחלות שפוגעות ברירית המעי הדק, כגון צליאק, ולא מאפשרות ללקטוז להתפרק כראוי ולהיספג במערכת העיכול.

רק במקרים נדירים ביותר קיים חוסר מולד בלקטאז – אלקטאזיה – הפרעה גנטית שמאופיינת באי-פעילות (או בפעילות נמוכה מאוד) של הלקטאז כבר מרגע הלידה. הטיפול בה הוא הימנעות מוחלטת מכל מזון שמכיל לקטוז.

אצל כ-30% מהאוכלוסייה רמת הלקטאז תישאר גבוהה גם בהמשך החיים, לאחר הינקות. הדבר נכון בעיקר ליוצאי צפון אירופה, ואחת ההשערות היא שהוא נובע מתהליך פיזיולוגי-אבולוציוני: תלות בחלב כמזון לאורך ההיסטוריה, בעיקר בתקופות שבהן כמות היבולים היתה מוגבלת.

איך מאבחנים אי סבילות ללקטוז? 

הבדיקה הרווחת היא תבחין מימן בנשימה: הנבדק מגיע לאחר צום של 12 שעות ומתבקש לנשוף למכשיר שמודד את ריכוז המימן (ביחידות ppm – חלקים למיליון) שנפלט בעת הנשיפה. לאחר מכן הוא מקבל תמיסת לקטוז ולאחר כחצי שעה מתבקש לנשוף שוב לתוך המכשיר (זאת כמה פעמים במשך שלוש שעות). כמות גדולה של מימן בנשימה (עלייה של 20ppm  ביחס לבדיקה הראשונה) תצביע בסבירות גבוהה על אי סבילות ללקטוז. זאת מכיוון שהוא לא התפרק לסוכרים הפשוטים, הגיע בשלמותו למערכת העיכול והותסס שם על ידי החיידקים. לאחר מכן הוא הגיע חזרה מהמעי לזרם הדם ונפלט דרך הריאות בנשיפה.

עם זאת, פליטת מימן נמוכה לא בהכרח תבטא רמת לקטאז נאותה. זאת מכיוון שאצל כ-20%-5% מהאוכלוסייה חסרים חיידקי מעי שמייצרים מימן, ולקיחת משלשלים וטיפול אנטיביוטי ימנעו גם הם יצירת מימן. במקרים כאלו האבחנה תהיה קלינית ותתבסס על התגובה להימנעות מחלב ומוצריו.

אצל תינוקות ופעוטות יש לאבחן אי סבילות ללקטוז בבדיקת חומציות (PH) בצואה. זאת מכיוון שהם עלולים להתייבש עקב מתן כמות גדולה של לקטוז והשלשולים שנגרמים מכך (כפי שקורה בבדיקות למבוגרים). בבדיקה זו נלקחת דגימת צואה ונבדקת בה רמת החומציות. רמת חומציות גבוהה תעיד על אי סבילות ללקטוז. זאת מכיוון שכמות גדולה של לקטוז לא מפורק הגיעה למעי הגס ועברה התססה על ידי חיידקים במקום לעבור פירוק וספיגה במעי הדק.

איך מטפלים?

יש להוכיח קלינית את אי הסבילות ללקטוז לפני הוצאת החלב ומוצריו מהתפריט מכיוון שהם מקור חשוב ביותר לסידן; חשוב לזכור שרוב הלוקים באי סבילות קלה ללקטוז יכולים להמשיך לצרוך חלב ומוצריו במידה.  

רוצים לדעת אם התסמינים שילדיכם או אתם סובלים מהם מדי פעם קשורים לתת-ספיגה של לקטוז? הוציאו את החלב ומוצריו מהתפריט לחודש בערך, או הפחיתו את צריכתם, ושימו לב אם חל שיפור בתסמינים. בדרך זו ניתן ללמוד גם מהי כמות הלקטוז שמתאימה לכם, לבחור את המוצרים על פיה (ראו טבלה), ולאכול אותם בכמות מדודה לאורך היום. במקרים מסוימים, מתן לקטאז בטיפות או בכדורים עשוי גם הוא להרגיע את התסמינים.

קראו גם על דיאטה דלת לקטוז