הליקובקטר פילורי

שם המחלה באנגלית: Helicobacter pylori

מהו הליקובקטר פילורי?

הליקובקטר פילורי הוא חיידק שמתיישב ברירית הקיבה. בניגוד לחיידקים אחרים, הוא מצליח לשרוד בה למרות החומציות שלה. הוא מפריש את האנזים אוראז וכך מצליח לפרק אוראה/ שתנן (תרכובת אורגנית שמורכבת מפחמן, חנקן, מימן וחמצן) וליצור אמוניה – חומר בסיסי שסותר את חומציות הקיבה. הוא נצמד לתאי האפיתל ברירית הקיבה ומפריש אליה חומרים. כתוצאה מכך התאים נפגעים ומסולקים על ידי תאי דם לבנים (המשתייכים למערכת החיסון) ונוצרת דלקת באזור הנקראת גסטריטיס. אצל כ-15% מנשאי החיידק תהליך זה מוביל להיווצרות נגע הולך וגדל – פצע (אולקוס/ כיב) בקיבה או בתריסריון.

ההידבקות בחיידק שכיחה, בייחוד בגיל המבוגר (הוא מאובחן אצל יותר ממחצית בני ה־65 ומעלה) ובארצות מתפתחות (יותר מ־50% מהאוכלוסייה). בארצות המערב 10% עד 50% מהאוכלוסייה נדבקים בו. ההדבקה היא בעיקר מאדם לאדם. היא יכולה להיות פקו־אוראלית (מעבר של חלקיקי צואה של המדביק לחלל הפה של הנדבק, למשל דרך מגע עם משטח מזוהם) או אורו־אוראלית (מעבר של החיידק מפה לפה, באמצעות רוק, למשל עקב אכילה מאותם כלים).

לאילו תסמינים החיידק עלול לגרום?

לנשאים רבים אין תסמינים. אך כאשר החיידק משגשג וגורם לדלקת או כיבים, עשויים להופיע תסמינים כגון כאבי בטן, תפיחות בטנית, גיהוקים, בחילות, הקאות וריח רע מהפה.

מהם גורמי הסיכון להידבקות?

• מגורים עם אדם שנושא את החיידק
• צפיפות רבה במגורים
• רמת היגיינה נמוכה
• מחייה במדינות מתפתחות
• תנאים סוציו-אקונומיים ירודים

מהם הסיבוכים?

הסיבוכים העיקריים הם דלקת כרונית של רירית הקיבה (גסטריטיס) שעלולה להוביל להתנוונותה (ולבעיות במערכת העיכול), לשינויים בצורת התאים שבה (טרום-סרטניים) ולסרטן הקיבה (אדנוקרצינומה/ לימפומה של הקיבה). תהליך זה נמשך עשרות שנים ומושפע גם מגורמים גנטיים וסביבתיים כגון עישון, צריכת אלכוהול ותזונה עתירת מלח.

איך מאבחנים?

ישנן כמה אוכלוסיות שמומלץ להן לבדוק נשאות, ובהן: אלו שסובלים מתסמינים שאופייניים לכיב בקיבה/ תריסריון, חולים בסרטן הקיבה, ואנשים שקרוב משפחתם מדרגה ראשונה חלה בסרטן זה. קיימות כמה בדיקות שיכולות לאבחן נשאות לחיידק, ובהן:

תבחין נשיפה: בבדיקה של תבחין נשיפה הנבדק שותה מיץ אשר מכיל חומר שהחיידק מפרק. אם הנבדק נדבק בחיידק, החומר יפורק בקיבה ותוצריו יימדדו בנשיפה. בדיקה זו אמינה ורגישה מאוד, אך טיפול תרופתי שנוגד חומציות בקיבה יכול להוביל לתוצאה שלילית למרות קיום החיידק (ולכן יש להפסיקו כשבוע לפני התבחין).

בדיקת דם: בוחנת נוגדנים לחיידק (אך הימצאותם בדם אינה מאשרת מחלה פעילה אלא מעידה על חשיפה לחיידק בשלב כלשהו במהלך החיים).

בדיקת צואה: בודקת אנטיגנים של החיידק (יעילותה רבה ויכולה להיעשות לנבדקים שמתקשים בתבחין הנשיפה, כגון ילדים קטנים).

גסטרוסקופיה וביופסיה: אם קיים חשד להימצאות החיידק, ניתן לקחת ביופסיה מהקיבה באמצעות גסטרוסקופיה וכך לאבחן את נוכחותו ואת מידת הדלקת/ כיב בקיבה תחת מיקרוסקופ. הביופסיה כוללת תבחין שמכיל אוראה (תבחין אוראז). אם החיידק נמצא ופעיל, הוא ייצור מהאוראה אמוניה, ושיעורה יימדד על פי השינוי בצבע התבחין. הביופסיה גם מאפשרת לוודא אם החיידק רגיש לאנטיביוטיקה שתיבחר לטיפול.

איך מטפלים?

בישראל אין המלצה לבדוק הימצאות הליקובקטר פילורי אצל אנשים בריאים. אך אם הוא מאובחן אצל מטופל – גם אם במקרה ואפילו אם אין לו תסמינים – ההמלצה היא לתת לו טיפול להכחדת החיידק בגלל הקשר בינו לבין סרטן הקיבה. הטיפול כולל שילוב של ארבעה סוגי אנטיביוטיקה ותכשיר נוגד חומצה (מטרתו לגרום לשינוי ברמת החומציות של הקיבה וכך להקשות על התרבות החיידק), והוא ניתן בין עשרה ימים לשבועיים. חובה להשלימו עד תומו, שכן הפסקתו עלולה לפגוע משמעותית בהכחדת החיידק ולתרום לעמידותו לטיפולים עתידיים. אם הוא נלקח כראוי, שיעור הצלחתו עומד על כ־90%.

לעתים החיידק שורד למרות הטיפול כיוון שפיתח עמידות לתרופות. לכן, כדי לוודא שנכחד, כחודש לאחר הטיפול יש לבצע תבחין נשיפה או בדיקת צואה. אם יימצא ששרד ייבחנו שילובי תרופות אחרים.

האם אפשר למנוע את המחלה?

בדומה לכל חיידק שעובר בהדבקה פקו-אוראלית ואורו-אוראלית, דרכי המניעה כוללות היגיינה אישית, שטיפת ידיים מרובה (בייחוד לאחר ביקור בשירותים), ושימוש אישי בכלי אוכל ושתייה (גם בין בני משפחה).