טיפול תרופתי למחלות מעי דלקתיות
התרופות נחלקות לכמה קבוצות: אמינוסליצילטים, מדכאי חיסון, סטרואידים ותרופות ביולוגיות. ומה אפשר לקחת נגד כאבים?
התרופות למחלות מעי דלקתיות (IBD) פועלות בכמה דרכים לדיכוי הדלקת במעי ורובן נלקחות באופן קבוע. הן נחלקות לכמה קבוצות:
- אמינוסליצילטים (מסלמין/ 5-ASA)
- מדכאי חיסון (אימורן, פורינתול ומטוטרקסט)
- סטרואידים (כגון פרדניזון ובודזון)
- תרופות ביולוגיות שנחלקות לכמה קבוצות: נוגדי TNF (רמיקייד/ רמסימה, הומירה, סימזיה וסימפוני), אנטיביו, סטלרה וקסלג'אנז
אמינוסליצילטים (מסלמין/ 5-ASA)
תכשירי אמינוסליצילטים (תרופות כגון רפאסל, פנטסה, אסאקול וסלוזופירין) מכילים חומצה 5 אמינו-סליצילית, בעלת פעילות אנטי דלקתית, וסולפאפירידין שמשמש נשא. יש הבדל בצורת המעטפת של כל תכשיר שמשפיע בעיקר על מיקום הספיגה ומהירותה, אך נראה כי אין לו משמעות קלינית. עם זאת לעתים מטופלים שלא מגיבים לתכשיר אחד יגיבו לתכשיר אחר. לרוב תכשירים אלו ניתנים בדרגת מחלה קלה עד בינונית ולעתים בשילוב סטרואידים. דרך נטילתם תלויה בחומרת המחלה והיקפה.
אופן הנטילה
פומית (דרך הפה): כדורים או גרנולות. המינונים הניתנים הם בדרך כלל 4-2 גר' ליממה. ניתן לקחת את כל הכדורים יחד, ומי שמתקשה לבלוע אותם בשל גודלם יכול ליטול גרנולות שמתמוססות בקלות במים.
רקטלית: נרות לפי הטבעת שמתפרקים ונספגים (לרוב ניתנים למחלה שקרובה לפי הטבעת – מרחק של 10-5 סנטימטרים), או חוקן (בדרך כלל מיועד למחלה שממוקמת כ-25-20 סנטימטרים מפי הטבעת ועד כל צד שמאל של המעי הגס).
לעתים קרובות נהוג לשלב טיפול פומי עם נר או חוקן.
תופעות לוואי אפשריות
תופעות הלוואי השכיחות של אמינוסליצילטים הן כאבי ראש, פריחה, חולשה, כאבי בטן וירידה בספירת הדם. דלקת בלבלב או ברקמת הריאה היא נדירה ביותר.
מדכאי חיסון
מטרתם של תכשירים אלו היא לדכא את מערכת החיסון וכך להפחית או למנוע את התהליך הדלקתי שהיא מחוללת. ניתנים כאשר החולים אינם מגיבים כמצופה לסטרואידים ולאמינוסליצילטים.
אימורן ופורינתול
אימורן ופורינתול דומות במבנה המולקולרי שלהן ובמנגנון הפעולה. שתיהן פוגעות בשכפול תאי החיסון (תאי הדם הלבנים) וכך מדכאות את הדלקתיות שהם מייצרים במעי. הן מצריכות מעקב סדיר: לרוב לאחר שבועיים וחודש מתחילת הנטילה יש לבצע ספירת דם ולעקוב אחר רמת אנזימי הכבד והלבלב. אם הן תקינות, תדירות המעקב יורדת עם התקדמות הטיפול.
אופן הנטילה
התרופות ניתנות בטבליות לבליעה. המינון של אימורן הוא 2.5-1.5 מ"ג לק"ג ליממה, ושל פורינתול הוא 1.5-1 מ"ג לק"ג ליממה. נהוג להתחיל במינון נמוך ולהעלותו בהדרגה.
תופעות לוואי אפשריות
תופעות הלוואי השכיחות של אימורן ופורינתול הן חולשה, בחילות, כאבי בטן, כאבי שרירים, חום, ירידה בתאי הדם הלבנים וסיכון לזיהומים. תופעות נדירות הן דלקת בלבלב, אנמיה ודיכוי מח העצם. תופעות נדירות ביותר הן לימפומה (סרטן בבלוטות הלימפה) וסרטן עור.
מטוטרקסט
פוגעת בהתרבות תאי דם לבנים וכך מדכאת את מערכת החיסון. בשלב זה יעילותה הוכחה בעיקר במחלת קרוהן. גם היא דורשת מעקב סדיר: לרוב לאחר שבועיים וחודש מתחילת הנטילה יש לעשות ספירת דם. יש לחזור עליה אחת לחודש עד שלושה חודשים. בנוסף, לפני תחילת הטיפול יש לבצע צילום חזה ובדיקת דם לתפקודי כליות וכבד.
אופן הנטילה
מטוטרקסט ניתנת בכדורים או זריקות (לרוב הן יעילות יותר מכדורים) אחת לשבוע, בתחילה במינון של כ-25 מ"ג ולאחר כשלושה חודשים במינון של 12.5 מ"ג.
תופעות לוואי אפשריות
תופעות הלוואי השכיחות של התרופה הן בחילות (ניתן לטפל בכך בחומצה פולית ותרופות), הקאות ופצעים בפה. תופעות לוואי נוספות ודי נדירות הן ירידה במספר תאי הדם הלבנים, מחלות חום, זיהומים ופגיעה בכבד/ כליות/ ריאות.
אסור ליטול את התרופה בהריון (ולפחות שלושה חודשים לפניו) שכן היא עלולה לגרום למומים קשים בעובר (גם לגברים שמתכננים הריון עם בת זוגם אסור ליטול אותה שלושה חודשים לפניו). כמו כן לא מומלץ ליטול אותה בהנקה.
סטרואידים
גם מטרתם של הסטרואידים היא לגרום לדיכוי התהליך הדלקתי שמחוללת מערכת החיסון וכך לשפר את מהלך המחלה. הם תורמים לשיכוך ההתלקחות הדלקתית ולרוב הטיפול בהם ניתן כאשר המצב בינוני עד חמור. הם יכולים להינתן עם תרופות נוספות ממשפחת 5-ASA או בלעדיהן. נטילתם נעשית דרך הפה, בנרות או חוקנים. ברוב המקרים (כ-70%) הם משפרים את המצב משמעותית בתוך כחודש. לאחר מכן מתחילים להוריד את מינונם בהדרגה, עד להפסקת הטיפול. בשל תופעות הלוואי שלהם הם לא ניתנים כטיפול ארוך טווח. בנוסף, הם לא ניתנים בשלבי ההפוגה של המחלה שכן אינם מסייעים לשמור עליה.
פרדניזון
פרדניזון היא תרופה שדומה להידרוקורטיזון (קורטיזול), הורמון שנוצר בגוף על ידי בלוטת יותרת הכליה. היא מדכאת פעילות של תאי דם לבנים ולכן מצליחה לעכב תהליכים דלקתיים. היא יעילה מאוד בטווח הקצר, אך עם הזמן יעילותה פוחתת ומתפתחות תופעות לוואי שמונעות את המשך הטיפול.
אופן הנטילה
פרדניזון יכולה להינתן למשך כמה שבועות בכמה מינונים – כדורים של 1/ 5/ 20 מ"ג ליממה – בהתאם לחומרת המחלה.
תופעות לוואי אפשריות
- בטווח הקצר: עלייה בתיאבון ובמשקל, צימאון, שינוי במצב הרוח (כגון אופוריה, דיספוריה, עצבנות, והתקף פסיכוטי – נדיר), שיעור יתר, קשיי שינה, אקנה ונפיחות בפנים (פני ירח).
- בטווח הארוך: אוסטאופורוזיס (ירידה בצפיפות העצם), קטרקט, סיכון לזיהומים חיידקיים ופטרייתיים, עלייה ברמת הסוכר בדם (עד סוכרת), בכולסטרול ובטריגליצרידים (שומני הדם), קושי בריפוי פצעים, עלייה בלחץ הדם (עד יתר לחץ דם כרוני), מחלות לב, בצקות, פגיעה בכליות, כאבים וחולשה בשרירים, כיב קיבה, שינויים במחזור החודשי, גלאוקומה ודלקת עיניים.
כאשר התרופה נלקחת בצורה מבוקרת, ולא יותר משלושה חודשים, נדיר שיתפתחו תופעות לוואי בטווח הארוך. תופעות הלוואי בטווח הקצר לרוב נעלמות לאחר סיום נטילת התרופה.
בודזון
בודזון היא תרופה סטרואידית שפועלת בדומה לפרדניזון, אך בשונה ממנה, לאחר שהיא נספגת במעי ומגיעה לכבד, היא מתפרקת במהירות. כך רק כמות מעטה ממנה מצליחה להגיע לשאר אזורי הגוף. לכן תופעות הלוואי שלה פחותות משמעותית.
אופן הנטילה
התרופה מגיעה בטבליות של 3 מ"ג, והמינון היומי הרגיל הוא 9 מ"ג.
תופעות לוואי אפשריות
רוב תופעות הלוואי נדירות. ואם הן מתפתחות, הן דומות לאלו של פרדניזון אך יופיעו בצורה הרבה יותר קלה.
תרופות ביולוגיות
התרופות הביולוגיות פועלות נגד מנגנון ספציפי שמחולל או מעצים את הדלקתיות. מטרתן העיקרית אינה לטפל בהתלקחויות אלא מראש לנטרל מנגנונים ביולוגיים-מולקולריים שמזינים את הדלקת. כך הן מטפלות בתסמינים ומשרות הפוגה. הן ניתנות בזריקות תת-עוריות, דרך הווריד או בכדורים.
חוסמי TNF אלפא (רמיקייד/ רמסימה, הומירה, סימזיה וסימפוני)
הציטוקין (חלבון מעודד דלקת) TNF אלפא הוא שחקן מרכזי בתהליך הדלקתי במחלות מעי דלקתיות ונוספות. חוסמיTNF אלפא הם משפחת תרופות שחוסמות את פעילותו של הציטוקין וכך משפרות דרמטית את תסמיני המחלות שמתווכות על ידו. הן ניתנות בעירוי תוך-ורידי באשפוז יום (בבית חולים או בקהילה) או בהזרקה תת-עורית עצמאית. בעקבות הניסיון הרב שהצטבר עמן, ניתן לתת אותן גם לילדים ולנשים בהיריון. היעילות של כלל התרופות בקבוצה זו דומה, ובחירת תרופה ספציפית תלויה במגוון גורמים.
רמיקייד/רמסימה: התרופה הוותיקה ביותר בקבוצה (נמצאת בשימוש מעל 20 שנה). היא ניתנת בעירוי תוך-ורידי פעם בכמה שבועות (כל טיפול נמשך עד שעתיים). המינון ההתחלתי הוא 5 מ"ג לק"ג. שבועיים לאחר העירוי הראשון, ניתן עירוי שני, ועירוי שלישי ניתן לאחר שישה שבועות. אם התגובה טובה, העירוי ממשיך להינתן אחת לשמונה שבועות בקביעות. במידת הצורך ניתן להעלות את המינון או לקצר את המרווח בין הטיפולים. לעתים קרובות מוסיפים את התרופות אימורן/ פורינתול כדי לדכא את מערכת החיסון, כך שלא תפתח נוגדנים נגד רמיקייד/ רמסימה.
הומירה: נלקחת בהזרקה תת-עורית עצמאית, במזרק או עט. בפעם הראשונה המינון הוא 160 מ"ג, אחרי שבועיים 80 מ"ג, ובהמשך 40 מ"ג אחת לשבועיים. בחלק מהמקרים מעלים את המינון ל-80 מ"ג אחת לשבועיים או 40 מ"ג אחת לשבוע.
סימזיה (תרופה לקרוהן בלבד): נלקחת בהזרקה תת-עורית עצמאית, במזרק או עט. המינון הוא 400 מ"ג, שלוש פעמים בשבוע, במרווח של שבועיים בין ההזרקות. לאחר מכן ניתן מינון קבוע של 400 מ"ג פעם בחודש.
סימפוני (תרופה לקוליטיס כיבית בלבד): נלקחת בהזרקה תת-עורית עצמאית, במזרק או עט. המינון הוא 200 מ"ג בפעם הראשונה, ולאחר שבועיים 100 מ"ג. לאחר מכן ניתן מינון קבוע של 100 מ"ג פעם בחודש.
תופעות לוואי אפשריות
תופעות הלוואי המתוארות משותפות לכל חוסמי TNF אלפא. המידיות שבהן הן אודם או נפיחות במקום ההזרקה או תגובה אלרגית שמופיעה בתוך כמה שעות/ ימים ועשויה לכלול פריחה, קוצר נשימה, בצקות, חום נמוך וכאבי שרירים/ מפרקים/ ראש/ בטן. תופעות לוואי אפשריות נוספות הן זיהומים בדרכי הנשימה העליונות ופסוריאזיס. תופעות לוואי בטווח הארוך הן נדירות וכוללות לימפומה וסרטן עור שאינו מלנומה.
אילו בדיקות צריך לעבור לפני טיפול במעכבי TNF?
- בדיקת שחפת
-
צילום חזה
-
בדיקת דם לרמת נוגדנים נגד הפטיטיס ,A B ו-C, נגיף EBV, ונגיף וריצלה זוסטר (אבעבועות רוח)
-
חיסונים: חיסון נגד דלקת ריאות (אם לא בוצע בחמש השנים האחרונות), הפטיטיס A ו-B, שפעת (אחת לשנה), נגיף הפפילומה (לנשים עד גיל 26), אבעבועות רוח (למי שאין רמת נוגדנים מספקת), ושלבקת חוגרת/ הרפס זוסטר (אחרי גיל 50)
אנטיביו
אנטיביו היא תרופה ביולוגית שחוסמת את הקולטנים שאחראיים על מעבר של תאי דם לבנים מהדם אל רקמת המעי. כך היא מדכאת את הדלקת שהם מחוללים בה.
אופן הנטילה
אנטיביו ניתנת בעירוי דרך הווריד, במינון קבוע של 300 מ"ג (משך ההליך כחצי שעה). שבועיים לאחר העירוי הראשון ניתן העירוי השני, העירוי השלישי ניתן לאחר חודש, ובהמשך ניתן עירוי כל חודשיים.
תופעות לוואי אפשריות
התופעות המידיות (שאינן שכיחות) עשויות להיות אודם או נפיחות במקום ההזרקה או תגובה אלרגית שיכולה להופיע בתוך כמה שעות/ ימים ולהתבטא בפריחה, קוצר נשימה או בצקות. תופעות לוואי שכיחות יותר הן זיהומים בדרכי הנשימה העליונות וכאבי פרקים.
סטלרה
סטלרה היא תרופה ביולוגית שחוסמת שני ציטוקינים שמעורבים בתהליכים דלקתיים רבים – אינטרלוקין19 ואינטרלוקין 23.
אופן הנטילה
טיפול ראשון בסטלרה ניתן דרך הווריד – 360 מ"ג למשקל עד 55 ק"ג, 390 מ"ג למשקל 85-55 ק"ג, ו-520 מ"ג למשקל גדול יותר. לאחר המנה הראשונה המשך הטיפול יינתן בזריקה תת-עורית של 90 מ"ג כל חודשיים-שלושה.
תופעות לוואי אפשריות
התופעות המידיות (שאינן שכיחות) עשויות להיות אודם או נפיחות במקום ההזרקה או תגובה אלרגית שיכולה להופיע בתוך כמה שעות/ ימים ולהתבטא בפריחה, קוצר נשימה או בצקות. תופעות לוואי שכיחות יותר הן זיהומים בדרכי הנשימה העליונות וכאבי פרקים.
קסלג'אנז
קסלג'אנז היא תרופה ששייכת לחוסמי JAK .JAK הוא חלבון שמצוי על דפנות של תאים ומתווך פעילות של ציטוקינים שונים. חוסמי JAK מונעים את פעילותו וכך מפחיתים דלקתיות או מונעים אותה.
אופן הנטילה
במשך חודשיים עד ארבעה חודשים נוטלים שני כדורים של 10 מ"ג פעמיים ביום, ולאחר מכן עוברים לכדור של 5 מ"ג פעמיים ביום.
תופעות לוואי אפשריות
עלייה קלה ברמת הכולסטרול ושלבקת חוגרת (לכן לפני קבלת התרופה ובמהלכה יש לעקוב אחר פרופיל שומנים פעם בחודש עד שלושה חודשים. בנוסף מומלץ לעשות חיסון נגד שלבקת חוגרת. אך מכיוון שזהו חיסון חי מוחלש הוא אסור למטופלים שנוטלים תרופות לדיכוי מערכת החיסון). בקרב מטופלים בני 65 ומעלה שנמצאים בסיכון למחלות לב, נמצא כי התרופה עלולה לגרום גם לקרישיות יתר (פקקת ורידים). לכן עליהם ליטול מינון נמוך ככל הניתן ולעקוב אחר ספירת הדם או לקבל טיפול חלופי.
ואם יש לי כאבים - מה אפשר לקחת?
אסור לחולי קרוהן וקוליטיס ליטול משככי כאבים שאינם סטרואידים, כגון איבופרופן, אטופן, אדוויל, נקסין וארקוקסיה. יש להיוועץ עם הרופא/ה המטפל/ת. ניתן להיעזר בטיפולים אלטרנטיביים, כגון דיקור סיני, צמחי מרפא ונטורופתיה.