רפלוקס (החזר קיבתי-ושטי)

שם באנגלית: Gastroesophageal Reflux Disease (GERD), Reflux

רפלוקס הוא מצב שבו סוגר הוושט התחתון (שריר הממוקם בחלק התחתון של הוושט, במעבר שבין הוושט לקיבה) אינו פועל כראוי וכך תוכן חומצי, אשר בדרך כלל נשאר בקיבה, עולה ממנה חזרה לוושט. בתהליך עיכול נורמלי סוגר הוושט התחתון נפתח (עובר הרפיה) ומאפשר למזון להיכנס אל הקיבה. לאחר מכן הוא מתכווץ ומונע זרימה חוזרת של המזון או של מיצי העיכול אל הוושט.

חומרת המחלה מושפעת מכמה גורמים, כגון דרגת הפגיעה בתפקוד הסוגר, סוג הנוזלים הזורמים בחזרה לוושט, משך שהיית התוכן החומצי בוושט עד למעברו בחזרה לקיבה ונטרולו על ידי רוק, שלמות רירית הוושט וסוג התזונה.

המחלה אינה ניתנת לריפוי אך יש טיפולים שמפחיתים את כמות החומצה המגיעה לוושט ומפחיתים משמעותית את הסבל.

מהם הגורמים למחלה?

תפקוד לקוי של הסוגר יכול להיגרם מלחץ נמוך מדי בתוכו או מהרפייתו הממושכת מדי, ולא לגמרי ברור מה גורם לכך. מזונות כגון שוקולד ומזון עתיר שומן, קפאין, עישון, אלכוהול, השמנה והריון גורמים להרפיית הסוגר והשפעתם רבה יותר כאשר תפקודו לקוי מלכתחילה.
גם בקע סרעפתי (פגם במעבר שבין בית החזה לחלל הבטן, הגורם לכך שחלק מתוכן הבטן עולה לחזה) יכול לפגום ביעילותו של הסוגר. באופן תקין, הפתח בסרעפת שדרכו עובר הוושט לוחץ על הוושט מבחוץ וכך מונע רפלוקס. בקע סרעפתי מחליש את הלחץ החיצוני על הוושט וכך מתאפשר מעבר מוגבר של תוכן קיבה לוושט, בעיקר במצבים שבהם הלחץ בבטן מוגבר.

מהם התסמינים?

התסמינים השכיחים ביותר הם: צרבת, קושי לבלוע וחזרת תוכן של קיבה או ושט לפה/ ללוע (מתמלאים בנוזל חמוץ או צורב שלעתים ניתן לזהות בו גם חלקיקי מזון לא מעוכלים). הצרבת מתאפיינת בחוסר נוחות או תחושת שריפה מאחורי עצם החזה שמתחילה ברום הבטן ומקרינה לכיוון הצוואר. היא מופיעה לסירוגין, בעיקר כשעה לאחר האכילה, במאמץ גופני או בשכיבה פרקדן. משתפרת לאחר שתיית מים או שימוש בתכשירים סותרי חומצה אך נוטה להישנות ולהפריע לתפקוד התקין.

קיימים תסמינים נוספים, פחות שכיחים, שכוללים כאבים בבליעה, תחושת מלאות בגרון שאינה קשורה באוכל, לרינגיטיס (דלקת של קנה הנשימה העליון), אסתמה, שיעול וכאבים בחזה שאינם קשורים בלב.

כיצד מאבחנים?

בדרך כלל הפרטים שנמסרים על ידי המטופל/ת מספיקים לאבחון המחלה ולא נדרשות בדיקות נוספות. בנוסף המטופלים נשאלים ארבע שאלות ואם הם משיבים על כולן בחיוב ניתן לאבחן את המצב כרפלוקס: 
האם לעתים קרובות יש לך תחושה מתגברת, מתפשטת ולא נוחה מאחורי עצם החזה?
האם תחושה זו מלווה לעתים קרובות בתחושת שריפה בחזה?
האם תכשירים סותרי חומצה מפחיתים תחושה זו?
האם סבלת מתחושות אלו ארבעה ימים לפחות בשבוע האחרון? 

כאשר הסתמנות המחלה אינה טיפוסית נעזרים בבדיקות כגון צילום רנטגן של הוושט, הקיבה והתריסריון ("בליעת בריום"), בדיקה אנדוסקופית של הוושט (גסטרוסקופיה) ובדיקה למדידת רמת החומציות בוושט (ניטור חומציות הוושט).

כיצד מטפלים?

הטיפול מבוסס בעיקר על תרופות ושינויי תזונה ואורח החיים (ובמקרים מסוימים על ניתוח/ טיפול אנדוסקופי).

טיפול תרופתי: התרופות היעילות ביותר הן כאלו המפחיתות את הפרשת החומצה בקיבה, אשר פועלות באמצעות עיכוב משאבת המימן-אשלגן הממוקמת בתאי הקיבה (תאים פריאטליים). תאים אלו מפרישים חומצה ועיכוב משאבת המימן-אשלגן הנמצאת בהם מונע זאת. תרופות נוספות הן כאלו שסותרות חומצה או חוסמות את הקולטן להיסטמין.

שינויי תזונה ואורח החיים: שינויים אלו כוללים הימנעות ממזונות ומשקאות הגורמים להרפיית הסוגר, כגון יין, שוקולד, מנטה, מזון עתיר שומן וקפה. כמו כן מומלץ להימנע מאכילת פרי הדר, עגבניות ואוכל חריף שמגרים את רירית הוושט הפצועה ומחמירים את התסמינים. מומלץ גם להקטין את גודל המנות בכל ארוחה ולשמור על מרווח של שלוש שעות בין הארוחה האחרונה לבין השינה.

קראו עוד על השינוי התזונתי הנדרש

ירידה במשקל, הימנעות מלבישת בגדים הדוקים והפסקת עישון גם כן מפחיתות את התסמינים. את הצרבת ניתן להפחית גם באמצעות הגבהת הראש בעת השינה ל-20 סנטימטרים מעל גובה הגוף (יעיל למטופלים שלרוב סובלים מהתופעה בלילה).

ניתוח: כאשר הטיפול התרופתי אינו מסייע או כאשר לא מעוניינים ליטול תרופות בקביעות, ניתן לעבור ניתוח פונדופליקציה; במהלכו עוטפים את החלק התחתון של הוושט בחלק מהקיבה וכך מגבירים את הלחץ בסוגר כדי למנוע את חזרת תכולת הקיבה לוושט.

טיפול אנדוסקופי: טיפול זה מיועד בעיקר לנזקקים לטיפול תרופתי ממושך. הוא מתבסס על הקטנת קוטר המעבר בין הוושט לקיבה באמצעות הידוק.